המתיחות בין סין לטייוואן, הסיוע האמריקאי והחשש ממיתון: השבבים במרכז הבמה

מאז שנגיף הקורונה הגיע לעולם, תעשיית השבבים והמוליכים למחיצה (Semiconductors) לא מפסיקה להגיח בחדשות. לפני כשנה וחצי-שנתיים רבים הערכי כי ביום שאחרי הקורונה תעשיית השבבים תחזור פחות או יותר לקדמותה, אולי עם עוד כמה מפעלים חדשים. היום אנחנו כבר יודעים להגיד שהקורונה לא הולכת לשום מקום אך יחד עם זאת היא כבר לא משבשת את סדר היום באופן משמעותי, אם בכלל. ומה באשר לתעשיית השבבים? נראה שהיא לא תחזור לקדמותה לעולם.

עם פרוץ הקורונה כל העולם עבר תהליך מואץ של טרנספורמציה דיגיטלית והחלה "הבהלה לשבבים". פתאום כולם צריכים מחשבים, טלפונים, ראוטרים, טאבלטים, מצלמות רשת וכדומה. ומה משותף בין כל קטגוריות המוצרים האלה? בכולן יש צורך בשבבים. הגידול הפתאומי בביקוש למוצרים טכנולוגיים ממגוון קטגוריות יצר בעיית אספקה: בעוד שכל מפעלי השבבים והחברות הטכנולוגיות יצרו מלאיים עבור ביקוש מסוים, הן גילו ביקוש גדול יותר באופן משמעותי.

בפסקה הקודמת הצגתי כמה קטגוריות של מוצרים מאוד "טכנולוגיים" אבל בפועל המחסור בשבבים הוא רחב הרבה יותר. לעיתים נדמה שקל יותר למנות את התעשיות שאינן משלבות בתוכן שבבים בצורה נרחבת מאשר למנות תעשיות התלויות בתעשיית השבבים. נכון להיום יש שבבים בכל מקום: במקרר, במכונית, באוניה שמביאה את החבילה מ-AliExpress וגם בטרקטור של החקלאי בשדה.

ברגע שהחל גל עצום של רכישת מחשבים וציוד היקפי נוצר צוואר-בקבוק. פתאום כולם רוצים הרבה יותר שבבים אבל המפעלים לא מסוגלים להגדיל את יכולות הייצור שלהם בין-רגע. יש מגוון של תעשיות שבהן קל לפתוח קווי ייצור נוספים, אבל תעשיית השבבים היא לא אחת מהן. תעשיית השבבים רחוקה שנות אור מזה.

עלות הקמת מפעל ייצור שבבים חדש מוערכת בכמה מיליארדי דולרים והיא נפרסת על פני מספר שנים. גם לאחר שהמפעל הוקם, ישנה תקופה ראשונית בה מפעילים המכונות השונות – כלומר המפעל לא מייצר בתפוקה מלאה מיומו הראשון. גם בהרחבה של מפעל קיים מתרחש תהליך דומה, אם כי קטן יותר וקצת יותר קצר.

גם היום, שנתיים מאז שנגיף הקורונה הגיע לעולם עדיין מורגשת ההשפעה של המחסור בשבבים. עדיין ישנם מוצרים רבים עם זמני אספקה ארוכים מהרגיל. לא חסרות כתבות על עיכובים במשלוחי רכבים שמתעכבים כי חסרים שבבים הנחוצים לפעולת הרכב. המלאי והמחירים של כרטיסי מסך החלו להתייצב רק לאחרונה.

המתיחות בין סין וטייוואן גוברת

חוץ מהצרכנים, גם סין הנחשבת למעצמה השנייה בעולם שמה עין על תחום השבבים וזכוכית מגדלת על בירת השבבים – טייוואן. נזכיר כי לפני כמה עשורים טייוואן הייתה חלק מסין. סין היא כוח עולה וכלכלנים רבים רואים בה כמעצמה הבאה שתחליף את מקומה של ארה"ב כמעצמה המרכזית בעולם – לטוב ולרע.

סין מבינה שעל מנת להפוך למדינה מרכזית היא צריכה שיהיו לה כמה קלפים חשובים ואחד מהם הוא תעשיית השבבים. סין רוצה להוביל את תחום השבבים ממגוון סיבות. הראשונה שבהן היא ביטחונית. בסופו של יום המדינה עם השבבים המתקדמים ביותר תשיג את מחשבי העל הטובים ביותר, את הטילים המדויקים ביותר ואת מערכות היירוט המתוחכמות ביותר. שבבים מתקדמים הם גם המפתח לרובוטים אוטונומיים, רכבים אוטונומיים ועוד.

הסיבה השנייה היא סיבה כלכלית-עסקית. אחד "התנאים" להפיכה למעצמה המובילה בעולם הוא הובלה כלכלית. אם סין תהיה המדינה מספר אחת בתעשיית השבבים היא תזכה בעסקאות של עשרות ומאות מיליארדים שיעברו דרכה מידי שנה. יתר על כן, מדינות וחברות יהיו תלויות בה וזה מצב אידיאלי עבור הסינים.

בשבועות האחרונים המתיחות בין סין לטייוואן גבוהה מתמיד ולא סתם. טייוואן היא בירת השבבים העולמית כאשר יצרנית השבבים המובילה בעולם TSMC שוכנת בטייוואן ולצידה חברות מובילות נוספות. כיבוש והשתלטות על טייוואן יאפשרו לסין (לפי הראייה שלה) שליטה על TSMC וכן גם על הלב של תעשיית השבבים. אם כיום יש על סין אמברגו המונע ממנה גישה לטכנולוגיות ייצור שבבים מתקדמות ולשלל מוצרים אמריקאיים, שליטה על TSMC תאפשר לה את הגישה הזו, או לפחות יאפשר לה לפתח טכנולוגיות כאלו בהליך מהיר ומזורז.

על הרקע הזה וכן גם על רקע ביקורה של יושבת ראש בית הנבחרים האמריקאית בטייוואן, החלה סין בתרגיל צבאי שמטרתו העיקרית היא לאיים על טייוואן. בעולם מנגד, צופים מהצד ומודאגים מהאסון ההומניטרי העלול להתרחש במקרה של מלחמה בין השתיים אך גם על השיבושים הקשים באספקת השבבים. כפי שאמרנו מקודם שבבים יש בכל מקום ואם המפעלים נפגעים משמע תעשיות רבות נפגעות: אין שבבים למכשור רפואי, אין שבבים למוצרי חשמל, לרכבים, למחשבים, למפעלי מזון והדוגמאות עוד רבות.

בינתיים נראה שאין פתרון שמתגבש בין סין וטייוואן כאשר אף אחד מן הצדדים לא מתכוון לוותר על השליטה בטייוואן כמדינה וטייוואן כבירת השבבים.

ארה"ב פספסה את הרכבת אבל לא מוותרת

ארה"ב של ג'ו ביידן הבינה שהיא נרדמה בשמירה. בממשל האמריקאי הבינו שהנגיסה שלהם בכל הנוגע לייצור שבבים ופיתוח שבבים קטנה מאוד. מקבלי ההחלטות בארה"ב מבינים כיום כמו בסין את החשיבות של תעשיית השבבים כמפתח להשגת כלכלה תוססת ועוצמה ביטחונית.

בשבוע האחרון ממשל ביידן אישר מענק של לא פחות מ-200 מיליארד דולרים לתעשיית השבבים. מדובר באחד המענקים הגדולים ביותר שהוענקו אי פעם על ידי ממשלת ארה"ב עבור תעשייה ספציפית. המענק המדובר יתחלק בין מספר משרדים ממשלתיים כאשר בסופו של יום מדובר בתקציבים אשר יוענקו לחברות שיפתחו מפעלי שבבים ומרכזי פיתוח בארה"ב.

אינטל אף הספיקה לקבל מענק גדול כאשר הכריזה על הקמת קמפוס מפעלים ענק באריזונה לפני מספר חודשים. כדי לסבר את האוזן, אינטל תשקיע בעשור הקרוב לא פחות מ-100 מיליארד דולרים בהקמת מפעלי שבבים באריזונה. מדובר במפעלים שישרתו לא רק את אינטל אלא גם חברות פיתוח שבבים מכל רחבי העולם ואולי גם את משרד ההגנה האמריקאי שגם הוא, אגב, חתם על חוזה פיתוח עם אינטל במסגרת תוכנית בשם RAMP-C.

חשוב לציין כי גם חברות זרות יזכו לקבל כסף מהמענק האמריקאי החדש. חברת TSMC כבר החלה בתכנון ובנייה של מפעלים בארה"ב וסביר להניח שבעתיד הלא רחוק נשמע על מפעלים נוספים הנמצאים בשלבי תכנון. כמו כן, סמסונג הקוריאנית הכריזה לפני שלושה שבועות על הקמת מפעלי ייצור שבבים בהשקעה של 200 מיליארד דולר בטקסס.

ארצות הברית מקווה שהמימון הענק שהיא מחלקת בימים אלה לתעשיית השבבים יעניק לה נתח שוק של כמה עשרות אחוזים בתעשיית השבבים. הדבר כמובן יעזור לא רק לשמירה על עליונות ביטחונית אלא גם ייצור מקומות עבודה חדשים ורבים.

מה הלאה

בשנים הקרובות ייפתחו שורה ארוכה של מפעלים לייצור שבבים ומרכזי פיתוח ברחבי ארה"ב, אירופה וגם בישראל. "הבריחה" של התעשייה הזו למערב ללא ספק תעשה לסין חיים קשים ובמקביל גם תחזק באופן משמעותי את מדינות המערב.

ברמה הטכנולוגית, ההערכה היא כי כבר ב-2024 ייכנסו לפעילות שורה של מפעלים חדשים וביניהם גם מכונות המסוגלות לייצר שבבים בליתוגרפיות קטנות במיוחד – 2nm ומטה. שילוב יכולות הייצור החדשות יחד עם התחרות הגוברת בקטגוריות מוצרים רבות ועלייתה של ARM לקדמת הבמה יהפכו את התעשייה הזו לתוססת מתמיד.

מעוניינים במחשב חדש? מוזמנים להתייעץ בקבוצת הפייסבוק שלנו כאן